יהודה ושומרון: הבדלים בין גרסאות בדף

(עריכה)
משנת 1517 ועד 1917 אזור יהודה ושומרון היה תחת שלטון עות'מאני. בוועידת סן רמו, אשר התקיימה בשנת 1920 ואשר בה החליטו המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה כיצד יחלקו ביניהן את שטחיה של האימפריה העות'מאנית. הוחלט למסור את השלטון בארץ ישראל לידי המנדט הבריטי. בכ"ט בנובמבר 1947, אישרה העצרת הכללית של האו"ם את [[:w:תוכנית החלוקה|תוכנית החלוקה]] לפיה יש לחלק את שטחי ארץ ישראל המנדטורית לשתי מדינות, יהודית וערבית-פלסטינית, לאחר סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. תאריכי תחילת הפינוי נקבעו כלא יאוחר מ-14 במאי 1948. כמו כן נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. אף על פי כן, בעקבות תוצאות מלחמת העצמאות אזור יהודה ושומרון נכבש כולו על ידי [[ירדן|ממלכת ירדן]]. ירדן שלטה על האזור בין השנים 1948 עד 1967 ואף סיפחה אותו לתחומה בשנת 1950. אף על פי כן הקהילה הבינלאומית מעולם לא הכירה באופן רשמי בריבונות של ירדן על אזור זה, למעט בריטניה.
 
ביוני 1967 אזור יהודה ושומרון ומזרח ירושלים נכבשו על ידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים. למעט אזור מזרח ירושלים שסופח לישראל, אזור יהודה ושומרון לא סופח מעולם לישראל אלא נשאר בשליטה צבאית ישראלית. על אף החלטת פסגת הליגה הערבית בשנת 1974 כי ארגון אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, ירדן לא וויתרהויתרה באופן רשמי על תביעתה באזור זה עד שנת 1988.
 
במהלך אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 נעשו ניסיונות רבים מצד גרעינים של אנשי הציונות הדתית ליישב את אזור גב ההר ביהודה ושומרון ואת אזור רצועת עזה. שטחים אשר הוחזקו עד אז כקלף מיקוח להסדרי שלום עתידיים בין ישראל לפלסטינים. ניסיונות אלו נתקלו בתחילה בהתנגדות ממשלת ישראל אשר ביצעה פינויים חוזרים ונשנים של התנחלויות חדשות שקמו באזורים הללו. עם זאת, בהיעדר תהליך משא ומתן מול הפלסטינים ובשל פשרות שונות אשר הושגו לאורך השנים, נוסדו ההתנחלויות הראשונות באזורים הללו.