קובה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקיג'אנקי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 15:
| יוקר המחיה = נמוך בממוצע בכ-89% מאשר בישראל (נכון ל-2016)<ref>[https://www.thebasetrip.com/en/cuba-travel-information?from=israel]</ref>
}}
'''הרפובליקה של קובה''' (בספרדית: República de Cuba) היא מדינת אי בצפון [[הקריביים|האיים הקריביים]], בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. קובה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים והיא שוכנת על האי הגדול ביותר בקריביים. קובה נמצאת 145 קילומטרים דרומית ל[[פלורידה]], בין [[איי קיימן]] ו[[בהאמה]]. מאז המהפיכה הקובנית של פידל וראול קאסטרו, צ'ה גווארה וחבריהם סובלת קובה מאמברגו אמריקני אשר שימר אותה כמדינה ייחודית שהצליחה לשרוד את נפילתן של מרבית המדינות הקומוניסטיות בעולם בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 ובראשן ברה"מ שהיתה בת הברית והגב הכלכלי של קובה. בשנים האחרונות היתה הרגשה שמדיניותו של הנשיא אובאמה פניה לשבור את הקרח והיה חשש גדול של אוהבי קובה כי נירמול היחסים יביא להצפתה של קובה בתרבות האמריקאית כפי שקרה במדינות רבות באמריקה המרכזית והקאריביים, ואולם חילופי השילטון בארה"ב ככל הנראה יעכבו מגמה זו, לשמחתם של הטיילים המעוניינים לבקר במדינת האי הייחודית הזו, שנותרה כמעט יחידה בעולם(בודאי בחצי המערבי או הצפוני שלו)שהצליחה להימנע מאימוץ תרבות הצריכה והשפעתה של הגלובליזציה. קובה היא שמורת טבע אמיתית של עידן בה היתה גם שיטה כלכלית אלטרנטיבית לכלכלת השוק החופשית, ושבמקום שלטי פרסומת וצריכה בהם לרוב מככבות נשים בניסיון למכור מוצרי צריכה ישנם שלטי תעמולה מצויירים ביד אדם הקוראות לרוב קריאות מהפכניות כשבמקום דוגמניות מככבים מהפכנים מזוקנים. על אף שהאמברגו הותר מעט, המחסור בחלפים במשך עשרות שנים ייצר יכולות אילתור מקומיות ושימוש ברכבים ומכונות שחלקן נותרו עוד מהתקופה האמריקאית של "ריקוד המיליונים" בקובה, ולכן האי הוא לא פחות ממוזיאון חי ונושם של רכבים אמריקאיים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 שלא רק מתוחזקים אלא גם נוסעים וממלאים את כבישי הוואנה והערים הגדולות. מלבד המכוניות הענקיות שריד לעידן אחר, הרי שגם הארכיטקטורה הספרדית, האמריקאית והקומוניסטית שרדו את מבחן הזמן והופכים את הנוף האורבני הקובני ליייחודי ומרתק, עם שלל סגנונות אדריכליים שרובם ברמת תחזוקה מתקלפת ומעובשת, ריקבון עירוני במיטבו וגן-עדן לצלמים. חופי הטורקיז הקאריביים הפכו גם הם למרכז משיכה עיקרי לתיירים שהפכו למקור הכנסה, ואולי הכי חשוב היא הכנסת האורחים, תחושת הבטחון ושמחת החיים של המארחים הקובניים רבי הגוונים שהופכים ביקור בקובה לחוויה ייחודית שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. מורתו של פידל קאסטרו אינה רק בניתוק מהגלובליזציה כי עם גם שירותי רפואה וחינוך ברמה גבוהה להמונים ולכן גם בני שיח אינטלקטואליים בכל קרן רחוב. אי אפשר שלא לציין גם את תרבות המוזיקה והריקודים הקובניים שהם חלק עיקרי בחוויית החיים בקובה גם כיום.
{{-}}
| |||