מיאנמר: הבדלים בין גרסאות בדף

* '''[[יאנגון]]''' - העיר המאוכלסת ביותר במיאנמר אשר מהווה את מרכז המסחר החובהגדול ביותר של המדינה. העיר שימשה כבירת מיאנמר עד שנת 2006.

מיאנמר צפויה לצאת בשנים הקרובות מבידוד של כמעט עשרים שנה, בעיקר של מדינות המערב - בשל התנהלות הכת הצבאית ששלטה במדינה ביד רמה עד לבחירות האחרונות. הבשורה הטובה לתושבי מיאנמר היא כנראה יותר חופש ביטוי, האצת ההשקעות הזרות ופתיחה לסחורות ותיירות נכנסת, למטיילים מדובר כנראה בבשורה קצת פחות טובה היות שהבידוד שמר על מיאנמר כמקום בו עמד הזמן מלכת, שלא לומר הלך לאחור והיא עדיין משקפת את דרום מזרח אסיה המסורתית לפני שהקולוניאליזם הביא עמו את מהפיכת התיעוש והמרדף אחר הכסף.

למטייל במיאנמר שפע של הזדמנויות צילום מרהיבות, צבעוניות וכאלה שלא ניתן כנראה כבר למצוא במדינות שהתקדמו עם הזמן: כך בני השבטים עם מלבושם הצבעוני בצפון ובמזרח המדינה, השייטים המסורתיים והגנים הצפים על אגם אינלה, טורי הנזירים בגלימות הבורדו (בנים) וורוד (בנות), עגלות עץ רתומות לשוורים או בהמות אחרות, ומיכון שנראה כאילו יצא ממכונת הזמן. כל זאת על רקע נופים קסומים ומגוונים, מישורים גדולים ובהם גידולי אורז ושדות אינסופיים, הרים מיוערים בהם כורתים עצים עדיין בעזרת פילים, חופים ארוכים ובתוליים, מקדשי אבן עתיקים ופגודות זהב לרוב, ויותר מהכל אנשים מקסימים ומכניסי אורחים שלרוב יידעו לתקשר באנגלית, זכר לשלטון הבריטי ממנו השתחררה בורמה ממש ביחד עם מדינת ישראל אי שם ב-1948.

מנהיגת מיאנמר הנוכחית אונג סאן סו צ'י היא בתו של מייסד בורמה העצמאית או נו, חברו ומורו (לפחות למדיטציה ובודהיזם) של דויד בן-גוריון, שתי המדינות שמרו על קשרים גם בתקופת הבידוד, וניתן למצוא ברחובות יאנגון אוטובוסים שהעביר בן-גוריון לבורמזים בשנות ה-50 כמו גם אביזרים פחות שוחרי שלום כמקלעיכתתי מקלע עוזי ונשק לכוחות הצבאיים.

[[קובץ:InleRowing.jpg|280px|ממוזער|צולם באגםאגם אינלה]]