רמת הגולן: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
על פי תוצאות ההצבעה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 221:
התיישבות אנושית התקיימה ברמת הגולן כבר לפני מאות אלפי שנים. בעת העתיקה התיישבו באזור עמים שונים, כאשר עם בואה של התקופה החשמונאית (המאה הראשונה לפני ספירה) החלה גם התיישבות יהודית ענפה אשר ביססה במקום מספר מרכזים חשובים. עם איבוד העצמאות היהודית בתקופת המרד הגדול (המאה הראשונה לספירה), יישובים יהודים רבים נחרבו ואחרים עזבו. תחת זאת, במהלך המאות הבאות בימי המשנה והתלמוד תחת שלטון רומאי וביזנטי המשיכו יהודים רבים להתגורר בגולן, ולקיים בו יישובים יהודים רבים. מצב עניינים זה נמשך עד למאה ה-10 לערך עת המקום נשלט על ידי המוסלמים, אז עזבו מרבית היהודים את האזור. בשנים הבאות האזור היה נחשב לשולי יחסית. מתחילת השלטון העות'מאני ועד לאמצע המאה ה-19 היה הגולן אזור ספר בו התגורר מעט תושבי קבע והשולטים בפועל במקום היו שבטים בדווים. בצפון רמת הגולן הוקמו מספר יישובים דרוזים, אשר קיימים בחלקם עד היום. קבוצה נוספת שהתיישבה בגולן באותה התקופה הייתה הצ'רקסים. בסוף המאה ה-19, עם ראשית העליות הציוניות לארץ, נעשו ארבעה ניסיונות של יהודים בעיקר ממוצא אירופאי להתיישב ברמת הגולן, אך עם זאת כולם כשלו לבסוף, הן עקב קשיי הסתגלות והן עקב מתחים עם האוכלוסייה המוקמית.
 
עד כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה, היה אזור הגולן קשור מבחינה מדינית לגליל, כחלק מוולאית דמשק. בשנת 1923, עם תום מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי בסוריה, ובהתאם להסכם סייקס-פיקו, הוחלט כי הגולן יהיה בשטח הסורי. לפני כיבוש הגולן בידי ישראל בשנת 1967, התגוררו בו כ-128 אלף תושבים אשר התרכזו בלא פחות ממאתיים יישובים. ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצורכי הצבא, סללה כבישים, ומתחה קווי חשמל וטלפון. מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסייה האזרחית, אך בעיקר זו היושבת לאורך הצירים הראשיים. במהלך שנות ה-60 המתיחות בין ישראל לסוריה גדלה, דבר אשר התבטא בתקיפות הדדיות חוזרות ונשנות אשר הסבו נזק ונפגעים רבים. עם פרוץ מלחמת ששת הימים (1967), הגיעו תקריות הגבול בין המדינות לשיא. לקראת סוף המלחמה, ישראל פלשה לרמת הגולן במסגרת שורה של מבצעים צבאיים אשר בסופןבסופם היא כשבהכבשה אותו והכפיפה אותו לשלטון ישראל - שלטון אשר נמשך עד ימינו. לאחר הניצחון הישראלי כ-115,000 עד 122,000 מהאזרחים הסוריים עזבו את הרמה ועברו לשטח סוריה, ומרבית הכפרים הסוריים נהרסו לאחר מכן.
 
לאחר כיבוש רמת הגולן, הקים צה"ל מערך הגנה לאורך קו הגבול החדש עם סוריה, כאשר בשנים הבאות קו הגבול סבל מדי פעם ממספר תקריות גבול. באותן השנים הוקמו יישובים רבים ברמת הגולן, עיקרם מושבים וקיבוצים, דבר שנעשה בעיקר על רקע אידאולוגי וביטחוני. כיום ברמת הגולן ישנם כעשרות יישובים יהודיים, אשר מצטרפים ליישובים הדרוזים שנשארו בקצה הצפוני של הרמה. בשנת 1973, עת פרצה מלחמת יום הכיפורים חזר אזור רמת הגולן לימי מלחמה במסגרת ניסיון סורי להשיב את האזור לשליטתה. מאז אותה המלחמה ידע האזור שקט יחסי ומתמשך. לאחר המלחמה הואץ פיתוח האזור ובשנת 1976 הצטרפה ליישובי הגולן קצרין - מועצה מקומית הגדולה ביותר מבין היישובים שהוקמו בגולן, אשר יועדה ומיועדת להיות עיר שתשמש בירת האזור. בשנת 1981 סופחה רמת הגולן לישראל והחוק הישראלי הוחל על השטח - הסיפוח הישראלי לא הוכר מעולם על ידי הקהילה הבינלאומית, אשר רואה את האזור כשייך לסוריה. לאורך השנים התקיימו מספר פעמים משאים ומתנים בין ישראל לסוריה, במסגרתם דרשה סוריה את החזרת רמת הגולן אליה בתמורה להסכם שלום. עם זאת, כל ניסיונותהניסיונות אלוהאלו כשלו לבסוף. נכון ל-2011, חיים בחלק הישראלי של רמת הגולן כ-42.6 אלף איש: כ-18.4 אלף יהודים, כ-20.8 אלף דרוזים והשאר עלאווים.
 
=== גאוגרפיה ===