כביש 66: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 12:
== רקע כללי ==
<!-- אנא הקפידו להוסיף סיכום מתומצת של העובדות החשובות ביותר בלבד. זכרו כי זהו מדריך שימושי למטייל ולא ערך אנציקלופדי מורחב בוויקיפדיה. -->
{{תרגום מכונה גולמי|
{{להשלים}}
[[קובץ:Historic Route 66 (25364563464).jpg|280px|ממוזער|מוטל היסטורי לאורך הנתיב המקורי של כביש 66]]
כביש 66 הוא אחד הסמלים החיוניים של אמריקה, עבור אמריקאים ואנשים בחו"ל. הוא מייצג שלל רעיונות: חופש, הגירה מערבית, ובדידותה של הארץ האמריקאית.
 
הכביש המהיר סימן את אילוףו הסופי של המערב הפרוע עם פתיחתו בשנת 1926; החלק האחרון של המסלול נסלל בשנת 1938. עד שנבנו הכבישים המהירים בין הכבישים בשנים שלאחר המלחמה, כביש 66 היה, יחד עם כביש לינקולן, בין הכבישים הבודדים האמינים ברחבי הרי הרוקי.
 
עד מהרה זה כבש את דמיונה של אמריקה. ג'ון שטיינבק, ברומן שלו ענבי זעם ב -1940, תיאר את הנדידה לאורך כביש 66 של אלפי חקלאים שעזבו את קערת האבק מקנזס ואוקלהומה במהלך השפל הגדול, בניסיון להגיע לאדמה טובה יותר בקליפורניה. שטיינבק הציב את הדרך ככוח עוין כמעט, סוחט כסף, אנרגיה והתלהבות מהאוקיים האופטימיים.
 
ייצוגים מאוחרים יותר של הדרך היו מעט יותר פעילים. ככל הנראה המפורסם ביותר הוא שיר המחווה המפורסם של המוזיקאי בובי טרופ, שהצטרף למאזינים "להשיג את בעיטותיהם על כביש 66". בתוכנית טלוויזיה בשנות השישים, המכונה גם "כביש 66", הוצגו שני גברים צעירים שחוקרים את הכבישים המהירים של אמריקה. למרות שג'ק קרואק רק מזכיר 66 בקצרה בספרו בכביש, הוא רכש משהו מההילה של הנהיגה החוצה-שטח של ביטניק.
 
בשנת 1985 הושבתה הדרך המהירה המזדקנת, פחות משנה לאחר שהמתיחה האחרונה הוטחה על ידי הכבישים הבינלאומיים הרחבים והחדשים יותר. אף על פי שנסיעות אוויריות הפכו את נסיעות הדרך הארוכות פחות נחוצות, הרעיון המוטמע של כביש 66 והנוסטלגיה הנלווית לכך מסרבים למות - כפי שהודגם בסרט דיסני / פיקסאר מכוניות משנת 2006 - ואלפי מבקשי בעיטות ממשיכים לעקוב אחר שאריות הדרך משיקגו ללוס אנג'לס.
 
בעיירות רבות, כמו שטראפורד, מתקיימים פסטיבלים (כביש 66 ימים) ושייט מוטורי (כביש 66 שייט) בכל שנה המשאירים את ההיסטוריה בחיים, יחד עם מתן הזדמנויות מצוינות לחובבים לנהוג בדרך הקיימת.
}}
 
== הכנות ==