בחריין: הבדלים בין גרסאות בדף

באזור בו נמצאת כיום בחריין היה המקום בו נמצאהנמצא בימי קדם מרכז התרבות העתיקה של [[:w:דילמון|דילמון]] אשר שלטה על נתיבי הסחר בין ארם נהריים ותרבות עמק האינדוס (בפקיסטן והודו של היום). עוד מימי קדם אזור זה היה ידוע ברחבי העולם כמרכז של [[:w:שליית פנינים|שליית פנינים וסחר בפנינים]]. המיקום של אזור זה לחופי המפרץ הפרסי הפך את האזור למיקום אסטרטגי מבוקש לאורך ההיסטוריה, דבר שהוביל לכך ששלטו בו לאורך ההיסטוריה האנושית אימפריות שונות, בהם האשורים, הבבלים, היוונים ובשנת 628 לספירה, עוד במהלך תקופת חייו של מוחמד, הפך אזור זה לאחד מהאזורים הראשונים בעולם שעברו תהליך התאסלמות.

לאחר תקופתתקופה ארוכה בה היה האזור תחת שלטון ערבי, בין השנים 1521 עד 1602 האימפריה הפורטוגזית השתלטה על האזור במטרה להשתלט על העושר שנוצר בעקבות השגשוג שהביאה תעשיית הפנינים. הפורטוגזים עזבו את האי ב-1602 עקב התקוממותם של תושבי האי וכתוצאה ממחלוקת בין הפורטוגזים למעצמות האירופאיות היריבות ששלטו באזורים הסמוכים. האזור נכבש בשנת 1743 על ידי האימפריה הפרסית.

בשנת 1783 שושלת השיח'ים הסונים של אל ח'ליפה, מקטר השכנה, הצליחוהצליחה לפלוש ולכבוש את האי. בשנת 1799 גורשו מהאזור אך הם הצליחו לכבוש מחדש את האזור בשנת 1811.

במהלך המאה ה-18 הרבו שבטים שונים באזור המפרץ הפרסי לעסוק בשוד ימי אינטנסיבי שהוציא לאזור את כינויו "חוף שודדי הים". ב-1820 כפתה בריטניה על שליטי האזור, וכמו גם על השליט של בחריין, להפסיק את השוד הימי ובתמורה התחייבה לעזור בכספים לשליטים. בעקבות הסכם נוסף שנחתם עם בריטניה בשנת 1861 החלה בפועל תקופת הקולוניאליזם בבחריין. הסכם זה קבע שהשליט לא רשאי ליצור קשר עם ממשלות זרות ללא הסכמת בריטניה. בתמורה הבטיחו הבריטים להגן על בחריין מפני כל תוקפנות בים ולהעניק לבחריין תמיכה במקרה בו תהיה התקפה יבשתית נגד בחריין. חשוב מכך, במסגרת הסכם זה הבריטים הבטיחו לתמוך בשלטון של משפחת אל-ח'ליפה, תוך הבטחת מעמדה כשליטיםכשליטה של המדינה.