ויקימסע:לשון

לכתיבה בעברית קווים מנחים ייחודיים, שבהם יש להתחשב, בנוסף לעקרונות ולקווים המנחים הכלליים של הויקימסע העברי.

עמוד זה כולל סדרה של כללים שנועדו לשפר את איכותם הלשונית של המדריכים בוויקימסע.

סגנון

יחידות מידה

יחידות מידה בסמוך למספר ייכתבו בסימול הבינלאומי המקובל, באותיות לטיניות, למשל ‎1×10^-16 m/s‎. לסיוע בכתיב זה משמשת התבנית:SN.

כתב נטוי והדגשות

כתב נטוי (italics) אינו חלק מהטיפוגרפיה העברית התקנית. לפיכך, יש להימנע מכתב נטוי, ובעת תרגום מדריכים יש להשתמש בתחליפים הולמים.

• שמות יצירות בטקסטים בעברית מוקפים במרכאות: "מלחמה ושלום" ולא מלחמה ושלום.
• הדגשה לצורך חיזוק יש לעשות בעזרת אות שמנה (אות מודגשת – bold). יש למעט בשימוש בהדגשה עד כמה שניתן ולייחד אותה לסימון שם המדריך בשורת הפתיחה. לעיתים קרובות, עדיף ליצור את ההדגשה באמצעות ניסוח טקסט חריף יותר, במקום להשתמש בהדגשה ויזואלית. במקום ליצור רשימות עם התחלה מודגשת של כל רשומה (כאשר ישנה חשיבות שתחילת כל רשומה תהיה דווקא מודגשת, ולא רק מופרדת רק באמצעות קו מפריד (מקף ארוך), מומלץ לפרקן לתצורה של פרקים ותתי-פרקים, שכותרותיהן מודגשות באופן אוטומטי.

"הארץ" במובן "ישראל"

הביטוי "הארץ", בעברית המדוברת בישראל, מתייחס ל"ארץ ישראל" או לפעמים "מדינת ישראל". בכתיבה בוויקימסע, הקפידו, לפחות באזכור הראשון, לכתוב במפורש את המילה "ישראל" או "ארץ ישראל", ובהתאם לצורך ולהקשר גם הפכו אותה לקישור לישראל. כך, לדוגמה, במקום לכתוב "ההר הגבוה ביותר בארץ" יש לכתוב "ההר הגבוה ביותר בישראל". כמו כן יש להימנע מלהשתמש במילה "חו"ל" ובביטוי "בארץ ובעולם" - ישראל היא חלק מהעולם ולכן יש לכתוב: "בישראל ומחוצה לה". זכרו: ויקימסע העברי אינו ויקימסע הישראלי! שיטה טובה להיפטר מסגנון כתיבה ישראלי-מקומי היא לדמיין שאתם כותבים בשפה אחרת (למשל, באנגלית) והטקסט שלכם מיועד לקוראים ברחבי כל העולם.

הערה זו נוגעת גם להתייחסויות אחרות לישראל כאל מדינת המוצא של הקוראים: כאן - בתור ישראל, המדינה - במקום ישראל, וכו'.

השפה הכתובה שונה מהשפה המדוברת

על ההבדל שבין השפה הכתובה לשפה המדוברת עמד חיים בלנק בספרו "לשון בני אדם":

רצונך לדבר כמו כל הבריות, אמור "אני לא שומע"; רצונך לדבר כמו מיעוט בעל צביון מיוחד, אמור "איני שומע"; רצונך לכתוב כמו כל הבריות, כתוב "איני שומע"; רצונך לכתוב כמו תינוקות דבית רבן, כתוב "אני לא שומע".

ביטויים מיותרים

• יש הכותבים בגוף המדריך עובדה מעניינת היא, או יש לציין כי. אין להשתמש בביטויים אלה – תנו לקוראים להחליט אם העובדה אכן מעניינת וראויה לציון. דבר אינו נגרע מהמדריך כאשר נמחקות ממנו מילות סרק אלה.
• כמו כן – מילות קישור שאפשר בלעדיהן.
• כידוע – השימוש במילה "כידוע", למשל במשפט "כידוע, מדינת ישראל הוקמה בשנת תש"ח", מיותר מכיוון שמטבע הדברים, מילה זו/צורת התבטאות שכזו מובילה רק לאחד משני ה"תרחישים" השליליים הבאים:
  • האמור אכן ידוע, ולכן אין טעם להטריד את הקוראים בלעיסתו מחדש;
  • האמור ידוע רק לכותבים, וגורם לקוראים תחושת בּוּרוּת.
• כמובן – כמו כידוע
• כשמו כן הוא – כמו כמובן
• למרבה הצער, למרבה המזל – אלה ביטויים שאין מקומם במדריך טיולים.
• נֶחְשָׁב – בדרך כלל זוהי מילה מיותרת. אם יש עובדות שמוכיחות כי דבר מה נכון, אז הוא לא נחשב לכזה אלא הוא באמת כזה. אם יש מישהו שלדעתו משהו הוא נכון אז יש לכתוב מיהו בעל הדעה. כשראוי לכתוב "נחשב", יש להקפיד לכתוב "נחשב ל־" ולא "נחשב כ־".

כפילות

יש להימנע מביטויים שיש בהם כפילות. דוגמאות:

• אין לכתוב "בתקופת תור הזהב", אלא "בתור הזהב", משום שהמילה "תור" בביטוי "תור הזהב" פירושה "תקופה".
• אין לכתוב "כמו לדוגמה", אלא "כמו", או "כגון".

אל תסתבכו לחינם

כותבים רבים מרגישים שבסגנון כתיבה "רציני" יש להרבות ככל האפשר במילים גבוהות, בעוד שלעיתים קרובות המילים האלו אינן תורמות דבר להבנת הטקסט ורק מקשות על הקריאה. לעיתים הניסיון להשתמש בלשון גבוהה אף גורם לטעויות של ממש. אם אתם מתלבטים בין מילה פשוטה למילה "גבוהה" יותר, שוות משמעות, אל תהססו להשתמש במילה הפשוטה והברורה. זכרו תמיד את עצתו של הנרי דייוויד תורו: פשטות, פשטות, פשטות.

• במקום אולם וברם אל תהססו לכתוב פשוט אבל או אך.
• במקום "כתב העת בו התפרסם המאמר" עדיף לכתוב "כתב העת שבו התפרסם המאמר".
• במקום "שארל דה גול, אשר תיעב את האנגלים בכל לבו..." עדיף לכתוב "שארל דה גול, שתיעב את האנגלים בכל לבו..."
• במקום "המחזה נסוב סביב חיי הנסיך הדני" עדיף לכתוב "המחזה עוסק בחיי הנסיך הדני".
• רצוי למעט בשימוש במילה "טרם", וכאשר מחליטים להשתמש בה, יש להקפיד על שימוש נכון. אם אינכם בטוחים, עדיף להימנע משימוש במילה זו.

שימוש באוגד – הוא, הינו

בשפות אחדות, למשל באנגלית, בכל משפט חייב להיות פועל או אוגד, למשל "Washington is the capital of the USA" – "וושינגטון היא בירת ארצות הברית". בעברית, לעומת זאת, האוגד אינו נדרש תמיד וגם כשמשתמשים בו, יש להפעיל שיקול דעת – להשתמש במילה הנכונה ולעשות זאת על דרך העברית ולא להעתיק מילה במילה משפות אחרות. זה אומר, למשל, שאין סיבה לכתוב "הוא" בכל מקום שבו באנגלית כתוב "is".

האוגד המקובל בעברית בזמן הווה הוא הכינוי של גוף שלישי – הוא, היא, הם, הן: "נעמי היא הנשיאה". בזמן עבר ובזמן עתיד בדרך כלל יש להשתמש בצורה המתאימה של הפועל "להיות": "נעמי הייתה הנשיאה", "נעמי תהיה הנשיאה לאחר שתושבע".

הימנעו ככל האפשר משימוש בפועל להוות. ברוב המקרים אפשר להחליף אותו בפועל "להיות" או באוגד (הוא, היא), בהתאם למקרה:

• במקום: "מאז ימי קדם אזור מרכז אסיה היווה צומת דרכים בין תרבויות השונות"
• עדיף לכתוב: "מאז ימי קדם אזור מרכז אסיה היה צומת דרכים בין תרבויות השונות".

• במקום: "אכסניה מהווה מקום מגורים זמני וזול יחסית אשר בו מטיילים רבים וקבוצות נוער בוחרים ללון במהלך הטיול"
• עדיף לכתוב': "אכסניה היא מקום מגורים זמני וזול יחסית אשר בו מטיילים רבים וקבוצות נוער בוחרים ללון במהלך הטיול".

המילים "הנו / הנה / הנם / הנן" הן המילה "הִנֵּה" בצירוף כינוי, כלומר "הנו" = "הנה הוא". טעות נפוצה היא להשתמש בהן בתור אוגד:‏

• לא תקני: הכוח הגרעיני החזק הנו כוח יסוד.
• תקני: הכוח הגרעיני החזק הוא כוח יסוד.

העבר חלף ואיננו

אין לכתוב על אירועי עבר בלשון הווה או עתיד. לדוגמה, אין לכתוב "ב־2016 תתקיים האולימפיאדיה", אלא "ב־2016 התקיימה האולימפיאדיה".

המאה שעברה, המאה הקודמת, בשנים האחרונות, לאחרונה

"המאה שעברה" הוא ביטוי מבלבל, משום שלא בקלות ברור האם כוונתו למאה העשרים או למאה התשע עשרה. בעייתיים עוד יותר ביטויים תלויי זמן כגון "בשנים האחרונות", "בימים אלה" – ויקימסע איננו עיתון אלא מדריך טיולים הנכתב לשנים רבות. לפיכך אין לכתוב במדריכי האתר "לאחרונה" או "כיום" גם כאשר מתואר אירוע שקרה בימים האחרונים ממש. תנו תאריך שמשמעותו אינה משתנה עם כל יום שחולף. במקום לכתוב "לאחרונה התקיימו בעיר משחקי האולימפיאדה" יש לכתוב "בקיץ 2016 התקיימו בעיר משחקי האולימפיאדה". חריג למקרה זה הוא סטטוס פוליטי שהשתנה באזור מסוים. במקרה זה כן מותר לכתוב "כיום". לדוגמה: עיר מסוימת שהייתה במדינה כלשהי (למשל ברית המועצות) והמדינה הזאת התפרקה ולא קיימת יותר וכעת העיר נמצאת בשטחה של מדינה שקמה על חורבותיה של המדינה הקודמת (למשל קזחסטן) במקרה זה אפשר לכתוב: "כיום בקזחסטן".

מישהו אמר משהו

יש להימנע ככל האפשר משימוש במילים "מישהו" ו"משהו". קשה להעלות על הדעת הקשר שבו שימוש במילים האלו ייראה טוב במדריך טיולים. "מישהו" יכול להיות מוחלף ב"פלוני", "אדם זה או אחר" או ב"מאן דהוא" וכו'. "משהו" יכול לפנות מקומו ל"דבר מה".

"רבים סבורים כי..."

ביטויים מהצורה רבים סבורים כי..., המבוססים על התרשמות הכותבים ולא על סקר דעת קהל, מבטאים כשל לוגי מסוג אד פופולום. הם עלולים להטעות את הקורא ואמינותם נמוכה, לכן רצוי שלא להשתמש בהם.

למרות ובגלל

הצירופים "למרות ש־" ו"בגלל ש־" רווחים בכתב, אבל אינם מומלצים לדעת עורכי לשון אחדים.

במקום בגלל ש־, אפשר לכתוב כיוון ש־, מכיוון ש־,‏ משום ש־ או פשוט כי.‏

במקום למרות ש־, אפשר לכתוב אף על פי ש־.

שלילה – אף, כלום, שום

בשפת הדיבור, ולעיתים אפילו בספרות, נפוץ השימוש במילים "אף", "שום" ו"כלום" להבעת שלילה או אי־קיום. עם זאת, בשפה התקנית המילים הללו כשלעצמן אינן מביעות שלילה, ומה שמביע את השלילה הוא המילה "לא" או "אין" שמופיעה באותו משפט. גם במדריכי הויקימסע העברי רצוי להקפיד על כך:

אף = אפילו, גם

• אל תכתבו: אף אחד אינו יודע את זהותה.
• כתבו: איש אינו יודע את זהותה.

כלום = משהו, דבר־מה, דבר כלשהו

• אל תכתבו: לפרטים ניתנה ההזדמנות לתת כסף, לתת כלום או לקחת כסף.
• כתבו: לפרטים ניתנה ההזדמנות לתת כסף, לא לתת כלום או לקחת כסף.

אם המילה "כלום" היא חלק מציטוט מילולי או משם עברי של סרט, תקליט וכיו"ב, אין לשנות אותה.

שום = כול

• אל תכתבו: רחבעם אמר שאביו שום דבר לעומתו.
• כתבו: רחבעם אמר שאביו הוא לא־כלום לעומתו.

תרגום מאנגלית

בתרגום מאנגלית מתגלה נטייה לתרגום מילולי במקום תרגום ענייני, המכניס לשפה העברית, לא רק בוויקימסע, ביטויים שאינם טבעיים לה.

זכה לביקורת

במקום לכתוב "זכה לביקורת" יש לכתוב "ספג ביקורת".

יידוע שמות עצם פרטיים

יידוע שמות עצם פרטיים הוא שגיאה נפוצה. כך למשל, תאריך, כמו "22 ביולי", הוא שם מיודע מטבעו, ועל כן יידועו בה"א הידיעה – "ה-22 ביולי" – הוא כפילות שגויה.

• אל תכתבו: החלטה של הוויקימסע העברי.
• כתבו: החלטה של ויקימסע העברי.

שמות של מקומות, מחוזות וחבלי ארץ ניתן לכתוב עם יידוע או בלי יידוע. לכן הנהר "קולורדו" יכול להיכתב "נהר הקולורדו" כמו "נהר קולורדו". כך גם "הכינרת", "הגולן", "הלבנון", "הכרמל" ועוד. עם זאת, מתוך שתי האפשרויות האופציונליות, יש להעדיף את הסגנון הרווח יותר באותה מילה ולהימנע מזרויות.‏

קיצורים וראשי תיבות

יש להמעיט בשימוש בראשי תיבות. ויקימסע אינו עשוי מנייר, וקיצור של מספר אותיות גורם לחיסכון זניח אך מקשה על הקריאה. אין לקצר כלל צירופי מילים נפוצים – אין בזה תועלת ולעיתים זה אפילו פוגע בבהירות, משום שיש קיצורים שניתן לפרש במספר אופנים, למשל "ע"י" זה גם "על יד" וגם "על ידי". יוצאים מן הכלל ראשי תיבות שנקראים כמילה, כגון צה"ל.

• אל תכתבו: ע"י, בכ"ז, אחה"צ, ע"פ, עי"ז, כ"כ, אא"כ, בינ"ל
• כתבו: על ידי או על יד (לפי ההקשר), בכל זאת, אחרי הצהריים, על פי או לפי, על ידי זה, כל כך, אלא אם כן, בינלאומי

כמו כן, אין לקצר שמות של ארצות ויישובים:

• אל תכתבו: ארה"ב, ברה"מ, רע"מ, י־ם, ת"א
• כתבו: ארצות הברית, ברית המועצות, הרפובליקה הערבית המאוחדת, ירושלים, תל אביב

אותיות סופיות בראשי תיבות ובשנים עבריות

באופן שכן יש צורך בכתיבת מילה בראשי תיבות, יש לנהוג על פי הכללים המוכרים.‏

מילים הנכתבות בראשי תיבות ומבוטאות כמילה אחת, נכתבות באות סופית.

• אל תכתבו: ש"צ, עב"מ, תנ"כ, נדל"נ.
• כתבו: ש"ץ, עב"ם, תנ"ך, נדל"ן.

חורגות מכך מילים שהאות הסופית שלהן היא כ או פ דגושות, בהן לא תיכתב האות הסופית.

• אל תכתבו: ח"ך, שב"ך, צמ"ף, שר"ף.
• כתבו: ח"כ, שב"כ, צמ"פ, שר"פ.

מילים הנכתבות בראשי תיבות אך מבוטאות במלואן, או שנקראות באותיותיהן ("מ"ם מ"ם"), נכתבות באותיות לא סופיות.

• אל תכתבו: חוה"ם, אחה"ץ, מ"ם.
• כתבו: חוה"מ, אחה"צ, מ"מ.

בעבר

פעמים רבות יש נטייה להשתמש במילה "בעבר" כדי להדגיש שאירוע מסוים התרחש בעבר, למשל "אזור זה היה בעבר בשליטה דנית". הדגשה זו מיותרת, משום שהפעלים בעברית מציינים האם מדובר באירוע שהתרחש בעבר, מתרחש בהווה או יתרחש בעתיד. בדוגמה שהבאנו, די במילים "אזור זה היה בשליטה דנית".

תחביר

פיסוק

בסימני הפיסוק יש להשתמש בהתאם להנחיותיה של האקדמיה ללשון העברית, כפי שהן מופיעות בחוברת כללי הפיסוק שבהוצאת האקדמיה (תשס"ב) ובתקציר שבאתר האקדמיה.

יש לשים לב לרווחים לפני ואחרי סימני הפיסוק:

• אין רווח לפני נקודה (.), פסיק (,), נקודה ופסיק (;), מקף (־ או -), נקודתיים (:), סימן שאלה (?) וסימן קריאה (!). כן יש רווח אחד אחרי כל אחד מהסימנים הנ"ל. דוגמאות:
  • שגוי: אני כותב בעברית ,אבל עם שגיאות .אם לא אתקן אותן , זה לא יהיה טוב : המדריכים שכתבתי יהיו קשים לקריאה !
  • נכון: למדתי לכתוב ולהשתמש נכון בסימני הפיסוק, איזה יופי! עכשיו אתחיל לעשות משהו מעניין: אלך לכתוב מדריכים בוויקימסע.

"בנוסף" ו"לעומת זאת" הפותחות משפט - אין מקום לפסיק אחריהן, ובדרך כלל גם לא לאחר "אם כן".‏

מקף (־) המשמש להפרדה בין אות יחס לבין מספר יהיה תמיד צמוד ללא רווחים גם לאות היחס וגם למספר. לדוגמה: "ב־2008" או "מ־14:00 עד 16:00" או "הלכתי ל־15 הצגות". אם המקף אינו זמין במקלדת שלכם, אפשר לכתוב במקומו מינוס (-).

קו מפריד (–) דומה בצורתו למקף, אבל הוא נמצא תמיד בגובה אמצע השורה. בדרך כלל יש רווח לפניו ואחריו. כאשר הקו המפריד מסמן טווח, למשל 09:00–18:00 או אילת–מטולה, אין רווח לפניו ואחריו. הכללים המלאים לשימוש בקו מפריד רשומים באתר האקדמיה (ר' קישור למעלה). אפשר להקליד את הקו המפריד באמצעות לחיצה על מקש אלט (Alt) וסימן = בחלונות 8 וגרסאות מודרניות של לינוקס.

אלא אם יש סיבה לנהוג אחרת, השתמשו בסוגריים עגולים בכתיבה (שיפט־0 ושיפט־9), ולא בסוגריים מרובעים או מסולסלים. כמו־כן, השתמשו במירכאות כפולות לציטוטים ולשמות של יצירות, והשתמשו במירכאות בודדות כאשר יש צורך לכתוב מירכאות בתוך מירכאות. בעת שימוש במירכאות כפולות, שימו לב להשתמש במירכאות כפולות אמִתיות (", שיפט־פסיק, מימין לאות ף במקלדת) ואל תקלידו במקומן מירכאות בודדות פעמיים (''), מכיוון שמירכאות בודדות כפולות משמשות בקוד ויקי לסימון טקסט נטוי.

שימוש חוזר במילות יחס

כאשר יש כמה מושאים עקיפים, חוזרים על אותיות היחס לפני כל אחד מהם:

• אל תכתבו: הקרקע שייכת לדני, אלי ומשה. התגוררתי בחיפה, ירושלים ותל־אביב
• כתבו: הקרקע שייכת לדני, לאלי ולמשה. התגוררתי בחיפה, בירושלים ובתל־אביב.

יוצא מן הכלל: מקרה שבו מספר אנשים עבדו יחד:

• אל תכתבו: "ב־1948 פורסמה תאוריה על הפיזיקה של ראשית היקום, שנכתבה בידי ג'ורג' גאמוב, בידי רלף אלפר ובידי רוברט הרמן".
• כתבו "ב־1948 פורסמה תאוריה על הפיזיקה של ראשית היקום, שנכתבה בידי ג'ורג' גאמוב, רלף אלפר ורוברט הרמן".

הפרדה בין נסמכים ובין פעלים

אין להפריד בין הנסמך לבין הסומך. אין אומרים "במהלך ואחרי השבוע אלמד לבחינה" אלא "במהלך השבוע ואחריו אלמד לבחינה", כי "מהלך השבוע" הוא מבנה של סמיכות. אין לומר "הצעצועים פוזרו מתחת ומעל המיטה" אלא "הצעצועים פוזרו מתחת המיטה ומעליה".

אפשר לומר: "שיפצתי וטייחתי את הדירה" ולאו דווקא: "שיפצתי את הדירה וטייחתי אותה". אפשר לומר "הבחור חיבק ונישק את חברתו", ולאו דווקא "הבחור חיבק את חברתו ונישקה".

יש להקפיד שלא לצרף פעלים שצמודות אליהם מילות יחס שונות. "אמא חושבת על ילדיה ואוהבת אותם" ולא "אמא חושבת ואוהבת את ילדיה", שכן "חושבת" לא יכול להתייחס ל"את ילדיה". אין לומר: "לא יכולתי לעיין ולהתרשם מהספר", כי לעיין לא יכול להתייחס ל"מהספר". יש לומר: "לא יכולתי לעיין בספר ולהתרשם ממנו".

שימוש נכון בשי"ן מחברת

יש להשתמש בשי"ן כדי ליצור זיקה בין חלקי משפט:‏

• אל תכתבו: הדירה בה התגורר ראובן. הארץ אליה הגיעה דורותי.
• כתבו: הדירה שבה התגורר ראובן, או: הדירה שראובן התגורר בה, או: הארץ שדורותי הגיעה אליה.

פעמים רבות משפטים כאלה כתובים עם מילת היחס "את", שמביעה יחס של מושא ישיר (אותו, אותה, אותם, אותן). במשפטים כאלה מספיק בדרך כלל לכתוב את שי"ן הזיקה ולהשמיט את מילת היחס – הן כאשר מילת היחס "את" מופיעה לבדה והן כאשר יש לפניה שי"ן הזיקה. למשל:‏

• אל תכתבו: הספר אותו סיים לכתוב שמעון. מדריך הטיולים שאותו כולם יכולים לערוך.
• כתבו: הספר ששמעון סיים לכתוב. מדריך הטיולים שכולם יכולים לערוך.

פעמים רבות מחליפים שי"ן בווי"ו במילות קישור מסוימות: אך בכתיבה תקנית, יש להקפיד לכתוב "מאחר ש־" ולא "מאחר ו־".‏ יוצאת דופן היא המילה "הואיל", שאחריה באה האות ו' דווקא:

כתבו כך	ולא כך
כמעט ש־	כמעט ו־
יש ש־	יש ו־
אפשר ש־	אפשר ו־
מאחר ש־	מאחר ו־
ייתכן ש־	ייתכן ו־
במידה ש־ (ר' הערה בהמשך)	במידה ו־

אבל:

כתבו כך	ולא כך	הערה
הואיל ו־	הואיל ש־	במובן של "מכיוון ש־"
עוד מעט ו־	עוד מעט ש־	במובן של "כמעט ש־"

הביטויים היות ש־ והיות ו־ – שניהם תקינים לשונית,‏ אבל הוחלט שהכתיב המועדף בוויקימסע הוא היות ש־.

שי"ן הזיקה אינה תחליף לוי"ו החיבור. משפטי זיקה בעברית מציינים עובדה קיימת הקודמת למתואר במשפט.‏ דוגמאות:

• שגוי: נתתי את המתנה לאמי, ששמחה בה מאד.
• נכון: נתתי את המתנה לאמי והיא שמחה בה מאוד.

במידה

הצירופים במידה ו־ ובמידה ש־ כצירופים הפותחים משפט תנאי אינם תקניים. יש להחליף אותם במילה הפשוטה "אם".

נכון לכתוב במידה ו־ ובמידה ש־ כאשר באמת מדובר במידה של דבר־מה.‏ משפטים תקניים:

• "הרופאים ממליצים לאכול במידה ולהתעמל כל בוקר."
• "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" (סוטה, פ"א, משנה ז')
• "הילדה אינה אוכלת במידה שמתאימה לגילהּ"
• "במידה שחיינו הפנימיים הבאים לידי גילוי בלשון חשובים יותר, כן אנו מוסיפים יותר לאוצר הלאומי הבלתי נראה." (רחל כצנלסון-שזר)

אות השימוש ב'

• כדי לציין תכלית, כתבו כדי ולא בכדי. פירוש הצירוף בִּכְדֵי הוא "בשיעור".‏ ניתן לומר את הצירוף "לא בִּכְדִי" שפירושו – "לא לשווא".
• המלה בְּאִם שימשה במשפטי תנאי מסוימים בלשון ימי הביניים וקיימת גם בעברית החדשה, אבל מילון אבן־שושן, מילון ההווה ויצחק פרץ ממליצים להימנע ממנה וממילא אין בה צורך.‏ במקום "באם" יש לכתוב "אם", "האם" או "כאשר", בהתאם להקשר.

הפועל לשמש

הוספת כ"ף הדמיון לפועל שימש, תקינה היא, ולכן אפשר לכתוב כי פלוני שימש כ, למשל: "משה שימש יושב ראש", וגם: "משה שימש כיושב ראש"; "בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה עיר מסחר", וגם: "בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה כעיר מסחר".

עם זאת, נכון להעדיף את הפועל כיהן על פני הפועל שימש, ולכתוב "האדון כיהן כיושב ראש", "הרב אברהם כיהן כרב בעיר בגדד". לחלופין, במקרים מסוימים ניתן לכתוב גם "שימש בתפקיד": "שימש בתפקיד היושב ראש".

החל ב־, החל מ־

האקדמיה ללשון מאשרת את השימוש בשתי מילות היחס אחרי המילה "החל", ב־ ומ־. עם זאת, השימוש ב"החל ב־" הולם כאשר באותו המשפט משתמשים גם בביטוי "כלה ב־". ולעיתים השימוש ב"החל מ־" כלל אינו נחוץ, ואפשר להסתפק ב"מ־", "מאז" או ניסוח פשוט אחר כלשהו.‏

משפטים ארוכים מדי

יש להקפיד לקצר ככל הניתן משפטים ארוכים ומסורבלים, לדוגמה על ידי שבירת המשפט באמצעו ועל ידי פיצול המשפט למשפטים קצרים יותר (גם הם בעצמם לא משפטים פשוטים, אבל אפשר לעקוב אחרי המבנה הלוגי שלהם).

ביניהם – בהם

רבים משתמשים במילה "ביניהם" במקום שראוי להשתמש במילה "בהם". "ביניהם" באה לתאר מצב שבו עצם מסוים נמצא בין שני עצמים אחרים, למשל: "וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם" (שמואל א, יז, ג). "בהם" באה לתאר מצב שבו עצם מסוים נכלל בקבוצת עצמים, למשל: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" (דברים, לב, כח). בהתאם לכך, אין לכתוב "במצב דומה היו יישובים ערביים רבים, וביניהם הכפר באסה", אלא "במצב דומה היו יישובים ערביים רבים, ובהם הכפר באסה".

ו' החיבור אחרי פסיק

• כאשר ו' החיבור מחברת בין שמות עצם (נושא או מושא) בתוך המשפט, לא יבוא לפניה פסיק. לדוגמה: "יוסי, דני ואיציק הלכו לטייל" או "אכלתי את התפוח, את הבננה ואת האפרסק".
• כאשר ו' החיבור מחברת בין שני חלקים של משפט מחובר והחלק השני בעל נושא אחר, בדרך כלל יבוא לפניה פסיק. עם זאת, כאשר המשפט השני קצר אין צורך בפסיק. לדוגמה: "הכוהן עומד במזרח והלוי בדרום"‏. אם הנושא בחלק השני זהה לזה שבחלק הראשון, לא יבוא לפניו פסיק, אלא אם כן רוצים להדגיש אותו.

מספרים

• תחומי מספרים ייכתבו מימין לשמאל, כלומר יש לכתוב "משקל ‏‏40–60 ק"ג" ולא "משקל 40-60 ק"ג". ספרותיו של כל מספר נקראות משמאל לימין, אך המספר בשלמותו כמוהו כמילה, והוא נקרא מימין לשמאל - כך החליטה האקדמיה ללשון העברית‏. לכתיבה נאותה של הטווח משמש הסימן "–" (קו מפריד) שאינו נמצא במקלדת. במצב עריכת קוד מקור יש בחלון העריכה מצד ימין למטה "סימני פיסוק", ובהם השני מימין הוא הקו המפריד הנדרש למטרה זו.

• תחום של אחוזים ייכתב בצורה ‏‏20%–‏‏‏‏30%, ולא "‏20-30 אחוז". (מקלידים את התווים בסדר הבא : 2;0;%;–;3;0;% כדי שיוצגו בצורה תקינה (הסימן ; מפריד בין התווים המוקלדים).)

• כאשר המספר גדול מ-999 יש לכתוב אותו עם פסיקים המפרידים את הספרות לקבוצות בנות שלוש ספרות, כלומר יש לכתוב 1,000 ולא 1000. יוצא מן הכלל: תאריך ייכתב ללא פסיק, למשל 2003.

• פי עשר או פי עשרה? : אף שבלשון הדיבור נפוצה הצורה "פי עשר", הרי לפי כללי השפה העברית יש לומר "פי עשרה", משום שפי היא צורת הנסמך של פה, ופה הוא זכר. כך גם יש לנהוג ביחס לכל מספר אחר המופיע לאחר "פי" – המספר יופיע בצורת הזכר שלו.

• שלושה מיליון וחצי עותקים או ארבעה תפוחים וחצי?

גם וגם.

כדי לדעת היכן לכתוב את ה"חצי" (או "רבע", לצורך העניין), יש לשים לב מתי המילה "חצי" מתייחסת למספר ומתי לשם העצם שאנו סופרים. הדבר נגזר ממיקומה:

• שלושה מיליון וחצי עותקים – הכוונה למספר 3,500,000. המילה "חצי" מתייחסת ל"מיליון". ברור שלא נכתוב "שלושה מיליון עותקים וחצי", כיוון שאז המילה "חצי" מתייחסת ל"עותקים" ונקבל 3,000,000.5 עותקים, כלומר שלושה מיליון עותקים ועוד חצי עותק – ולא לזה התכוון המשורר (עם זאת, "שלושה וחצי מיליון עותקים" הוא גם ניסוח תקין).
• ארבעה תפוחים וחצי – הכוונה למספר 4.5. המילה "חצי" מתייחסת ל"תפוחים". בעוד זהו הניסוח המועדף, מותרת גם הצורה "ארבעה וחצי תפוחים".‏

במקרים מסוימים יש כפל משמעות, ואז יש להקפיד ולבחון היכן ממקמים את המילה "וחצי". "תריסר תפוחים וחצי" הם 12.5 תפוחים, אבל "תריסר וחצי תפוחים" הם 18 תפוחים (12 ועוד חצי מ־12).

כתיב

כללי

בגלל ייחודו של הכתיב העברי וההבדלים המשמעותיים שבין הכתיב המנוקד והלא־מנוקד מתעוררות בעיות רבות של כתיב. כתיב חסר הוא אנכרוניסטי. כבר עשרות שנים שהכתיב המלא שולט בשפה העברית בטקסט שאינו מנוקד. כל העיתונים והספרים נכתבים בכתיב מלא - זו הנורמה. באנציקלופדיה העברית מאויתים המושגים בכתיב חסר, מפני שהם מנוקדים ומפני שזו אנציקלופדיה שהחלה את דרכה עוד בשנות ה-40 של המאה ה-20, לפני שנקבע הכתיב המלא כנורמה. כללי הכתיב המלא מופיעים באתר האקדמיה ללשון העברית (ונקראים "הכתיב המלא"), ומומלץ להיצמד אליהם.

פרק זה מנסה לענות על כמה בעיות נפוצות ולהציג כמה נושאים שבהם הנוהג בוויקימסע שונה מהמלצות האקדמיה.

מילונים

המהדורה של מילון אבן־שושן משנת תשס"ד מנוקדת באופן מלא וברוב המקרים גם מספקת את הצורה חסרת הניקוד של מילים כאשר היא שונה מהצורה המנוקדת. מילון ההווה לא מנוקד באופן מלא, אך מקפיד על כללי הכתיב חסר הניקוד. מילון ספיר ורב מילים לא מנוקדים באופן מלא ולא מקפידים על כללי הכתיב חסר הניקוד.

בודק איות

מומלץ להשתמש בבודק איות (spell checker). בודקי האיות עוזרים במקרים רבים להימנע משגיאות הקלדה וכתיב, אם כי תוך כדי השימוש בהם יש לזכור כי הם לא מושלמים מכמה סיבות:

• המילה יכולה להיות תקינה מבחינת בודק איות, אך לא להתאים למשפט הדרוש. למשל, המשפט הבא יהיה תקין מבחינת איות, אבל לא הגיוני: "הוא נתן לו סתירה", משום שהכוונה כנראה ל"סטירה". הוא גם לא יתקן שגיאות תחביר שהוזכרו לעיל, כגון פי עשר/פי עשרה.
• ההמלצות של בודק האיות יכולות להיות שונות מההחלטות שהתקבלו בדיונים בוויקימסע. למשל, בודק האיות יעדיף את הכתיב "תכנית" התקין לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, אבל בוויקימסע מקובל לכתוב "תוכנית".

אם זוכרים את הבעיות הללו ולא מסתמכים על בודק האיות בעיניים עצומות, הוא יכול להיות שימושי במניעת שגיאות.

תמיכה בבדיקת איות המקפיד על כללי הכתיב חסר הניקוד מובנית בדפדפן מוזילה פיירפוקס. אם מילון האיות העברי לא מותקן, ניתן להתקין אותו כך: לחיצה ימנית בשדה עריכה ← שפות ← הוסף מילונים (באנגלית: Languages → Add Dictionaries).

כמו כן ניתן לערוך את המדריך במעבד תמלילים חיצוני, כגון אופן אופיס או מיקרוסופט וורד, להשתמש בבודקי האיות שלהם ואז להעתיק את הטקסט הבדוק לחלון העריכה של ויקימסע. הבודק של אופן אופיס מקפיד על כללי הכתיב ואילו זה של מיקרוסופט וורד מקפיד עליהם פחות (הוא מבוסס על מילון רב מילים).

מילים שמקורן בארמית

שמות עצם שמקורם בארמית, כמו דוגמה, נוסחה, קופסה, משכנתה וכדומה נכתבו בעבר באל"ף או בה"א בסופן (דוגמא, קופסא וכולי). לפי החלטת האקדמיה ללשון העברית,‏ יש לכתוב את כל המילים שמקורן בארמית בה"א בסופן – דוגמה, נוסחה, פסקה וכדומה. יוצאות דופן המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא. בצורת הרבים מקובל כתיב עם א' או בלעדיה: דוגמות או דוגמאות, נוסחות או נוסחאות.

כן נכתבות באל"ף מילים שאולות מארמית שאינן שמות עצם, כגון דווקא, גרידא, אדרבא.

במילים שנהוג לכתוב אותן בצורת רבים ב"־ין" או ב"־ים", בדרך כלל נעדיף "נישואים, גירושים, אירוסים" על פני "נישואין, גירושין, אירוסין".

האות וי"ו, חולם וקמץ קטן

שורוק, קובוץ וחולם – שולחן, מאוד, צוהר

לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, כל מילה שמנוקדת בשורוק, בקובוץ, בחולם חסר או בחולם מלא תיכתב בווי"ו בכתיב חסר ניקוד:

• אל תכתבו: רב האנשים, טוב מאד, רשות הדאר, צהר אל עולם הרפואה, כהני בית המקדש, אלהים, שלחן השבת
• כתבו: רוב האנשים, טוב מאוד, רשות דואר, צוהר אל עולם הרפואה, כוהני בית המקדש, אלוהים, שולחן השבת

כלל זה לא חל על שמות פרטיים של אנשים (משה, אהרן).

ר' בסעיף "קמץ קטן" את ההערות על כתיב המילים צהריים, מחרת, כל, הכול, אמנות ואומנות ומספר מילים בעייתיות אחרות.

וי"ו עיצורית – ויליאם, הוועדה, תו, לוי

כאשר האו"ת וי"ו מסמנת את העיצורים w או v, היא נכתבת:

• בודדת בראש מילה: ויליאם, ויסקי, ורד.
• כפולה באמצע המילה ואחרי מיליות (למעט ו' החיבור): בוויקימסע, לוויליאם, הוויסקי, הוורד; תווך (תָּוֶךְ), תקווה, תווים, עכשווי.
• בודדת בסוף מילים בנות שתי אותיות: תו, קו, צו, וו, גו.
• ־יו בסוף מילים ארוכות משתי אותיות: עכשיו, סתיו, יחדיו, בנותיו.

אין לכפול את הוי"ו בראש מילה אחרי ו' החיבור: יין וויסקי, סביונים וורדים.

כלל זה לא חל על שמות פרטיים או שמות משפחה של אנשים, אם נהוג לכתוב אותם אחרת, כגון "לוי".

בנטייה – רובד, צורך, שורש

במילים במשקל קֹטֶל, כגון תוכן, רובד, צורך, צליל o הופך לשווא ברבים ולכן, כמובן, הווי"ו אינה נכתבת: תכנים, רבדים, צרכים. אבל בצורת הנסמך ביחיד וברבים קיים צליל o שבכתיב בווי"ו:

• צורת היסוד: תוכן (תֹּכֶן) – תוכן של ספר.
• צורת הנפרד ברבים: תכנים (תְּכָנִים) – תכנים של ספרים.
• צורת הנסמך ברבים: תוכני־ (תָּכְנֵי־) – תוכני הספרים (ולא: תכני הספרים).

• שגוי: תכני הספרים, רבדי הלשון, צרכי השוק, קבצי מידע, עדפי ייצוא, אזני המן.
• נכון: תוכני הספרים, רובדי הלשון, צורכי השוק, קובצי מידע, עודפי ייצוא, אוזני המן.‏

הווי"ו נכתבת בכל הנטייה כאשר האות הראשונה של המילה גרונית: חודש חורפי, חודשים חורפיים, חודשי החורף.‏ הווי"ו נכתבת בכל הנטייה במילים אחדות נוספות: קודש – קודשים, שורש – שורשים, בוטן – בוטנים.‏

בצורת היסוד – תוכנית, אונייה, צהריים, כל העולם, סך הכול

צורת היסוד של מילים רבות בעברית נכתבות בקמץ קטן או בחטף קמץ שנשמע כמו o האנגלית (קרי: אוֹ). בעבר היו הנחיות האקדמיה ללשון העברית שבמקרה זה אין לכתוב וי"ו גם בכתיב חסר הניקוד, אך בעדכון לכללים מיוני 2017 נקבע שגם במקרה זה נכתבת וי"ו במקום הקמץ הקטן: תוכניות, תוכנה, חומרה, אובדן, קורבן, אונייה וכדומה.‏ יש לתת הפניה מהכתיב שהיה נהוג בעבר (ללא וי"ו) לכתיב הנהוג כיום (עם וי"ו).

יוצאים מן הכלל:

• המילה אמנות (אָמָּנוּת), וזאת כדי להבדיל בינה לבין המילה אומנות (אֻמָּנוּת).
• המילה כל, כול: כשמילה זו מופיעה בסמיכות למילה שאחריה יש לכתוב "כל", אולם כאשר המילה מופיעה שלא בסמיכות למילה שאחריה, היא נכתבת בווי"ו – "כול". סימן לדבר: כאשר למילה "כל" קודמת התנועה a, בדרך כלל היא אינה בסמיכות ולכן תיכתב "כול". דוגמאות: "הכול בסדר", "הוא היה נוח לכול" – שלא בסמיכות; "לכל דבר יש סוף", "כל הכבוד" – בסמיכות.
• המילים צָהֳרִַיִם, מָחֳרָת, מָחֳרָתַיים מנוקדות בקמץ קטן ולאחריו בחטף קמץ. בכתיב חסר ניקוד ("כתיב מלא"), אין מוסיפים וי"ו. הגיית המילים היא כאילו כתוב צוהוריים, מוחורת, מוחורתיים.‏

כתיב האות יו"ד

לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון, הכללים העיקריים הנוגעים לאות יו"ד הם אלה:

• יש להכפיל יו"ד עיצורית שאינה בראש מילה ושאינה סמוכה לאם קריאה (אהו"י).
• יש לכתוב כל תנועת i באות יו"ד, אלא אם:
  • היא מופיעה לפני שווא נח בצורת היסוד של המילה.
  • היא לא מופיעה בצורת היסוד של המילה.

הניסוח הדקדוקי של הכללים האלה נשמע מעט מורכב, אך יישומם פשוט בדרך כלל והמקרים הנפוצים שלהם מפורטים בסעיף זה.

מילים לועזיות – היסטוריה, מיליון, אצטדיון

הצליל i במילים לועזיות מובהקות שנכנסו לשימוש בעברית בדורות האחרונים נכתב תמיד ביו"ד:

• אל תכתבו: הסטוריה, אנטליגנציה, מליון (1,000,000)
• כתבו: היסטוריה, אינטליגנציה, מיליון (1,000,000)

ישנן גם מילים לועזיות שנכנסו לעברית בתקופות קדומות ובאופן מסורתי נכתבות בלא יו"ד, למשל אצטדיון (ולא איצטדיון).

מילה, סיפור, תיאור

בעבר היה נהוג לכתוב בלא יו"ד מילים רבות שנכתבות בלא יו"ד בכתיב מנוקד, כי אחרי החיריק יש דגש חזק: מִלָּה, מִדָּה, סִבָּה, כִּכָּר. עם הזמן נוצר חוסר אחידות – חלקן נכתבו רוב הזמן ביו"ד ואחרות רוב הזמן בלעדיה. האקדמיה החליטה שכל המילים הללו תיכתבנה ביו"ד:

• אל תכתבו: מלותיו האחרונות. מלון אבן־שושן. הסבה לכך שכתב את הספור לא התבררה במדה מספקת. הוא הלך לככר העיר.
• כתבו: מילותיו האחרונות. מילון אבן־שושן. הסיבה לכך שכתב את הסיפור לא התבררה במידה מספקת. הוא הלך לכיכר העיר.

מילים במשקל קיטול (קִטּוּל) כגון תיקון, דיבור, נכתבות תמיד ביו"ד, גם כאשר באמצען יש אות גרונית שמשנה את החיריק לצירי (תשלום דגש):

• אל תכתבו: תאור המקרה, ברור הנסיבות, שרותים צבוריים, שעת חרום.
• כתבו: תיאור המקרה, בירור הנסיבות, שירותים ציבוריים, שעת חירום.

מילים שמסתיימות ב"־יה"

מילים רבות מסתיימות בצירוף האותיות "־יה". מתי יש לכתוב ־יה ומתי ־ייה?

רוב המילים הלועזיות שמסתיימות ב־ia‏, iya נכתבות ביו"ד אחת: דמוקרטיה, איטליה, אילוסטרציה.‏ לעיתים ניתן לכתוב מילים לועזיות ב"־ייה" כדי להדגיש את הגיית היו"ד, למשל טורטייה. כמו כן, נהוג לרשום ב"־ייה" שמות צרפתיים כגון מונפלייה, מונטסקייה, פורייה. במקרה של ספק אפשר לנהל דיון בדף השיחה או בדף הדיונים.

המילים העבריות שמסתיימות בצלילים iya נכתבות בשתי יו"דים: שנייה, עלייה (למעלה), גבייה (של חובות), תושייה, צרפתייה.‏ לעומת זאת, מילים עבריות שמסתיימות בצלילים eiha נכתבות ביו"ד אחת: עליה (על האישה), לגביה (לגבי האישה), ילדיה (של האישה). שימוש נכון ועקבי בהכפלת היו"ד מקל על הקריאה. למשל:‏

• אל תכתבו: העליה השניה. היא ידעה שהשופט כבר קיבל החלטה לגבייה. רשות השידור ערוכה לגביה של אגרת הטלוויזייה.
• כתבו: העלייה השנייה. היא ידעה שהשופט כבר קיבל החלטה לגביה. רשות השידור ערוכה לגבייה של אגרת הטלוויזיה.

מספר מילים בעברית מסתיימות ב־ya ללא תנועת i, בהן כנופיה, שוליה, אכסניה, ערבוביה. הכלל הוא: אם לפני היו"ד יש חיריק, יש לכתוב ־ייה (תּוּשִׁיָּה – תושייה), ואם לפני היו"ד יש שווא, יש לכתוב ־יה (אכסניה – אַכְסַנְיָה). במקרה של ספק מומלץ להיעזר במילון או בבודק איות.

מילים שמסתיימות ב־aya נכתבות ביו"ד אחת, מכיוון שהה"א הסופית היא אם קריאה ("ה"א שותקת"):

• אל תכתבו: הבעייה נפתרה, בן לווייה, חווייה קשה.
• כתבו: הבעיה נפתרה, בן לוויה, חוויה קשה.

במילים כגון יופייה, עובייה (היופי שלה, העובי שלה) היו"ד מוכפלת, משום שהיא עיצור ולא תנועה (yofyah) והה"א אינה אם קריאה ("ה"א שותקת"), אלא עיצור.‏

מילים שמסתיימות ב־aya נכתבות ביו"ד אחת, מכיוון שהה"א הסופית היא אם קריאה ("ה"א שותקת"):

מילים שמסתיימות ב־ye אחרי עיצור נכתבות ביו"ד אחד, מכיוון שיו"ד בהם אינה אם קריאה:

• אריה (בעל חיים), ולא "ארייה"; אבל "ארייה" הוא הכתיב הנכון של המילה אֲרִיָּה שפירושה "קטיף תאנים".
• "מנהיג המפלגה הבטיח כי נחיה בעושר בקרוב" ולא "נחייה"; אבל נכון לכתוב בשתי יו"דים: כלב נחייה, "אנחנו נחייה את המיזם הזה" (נפיח בו חיים).

בית, דיג, גרביים, שמים, מצרים

מילים שלקראת סופן מופיעים הצלילים -ayi- נכתבות ביו"ד אחת: קיץ, זית, בית. זה מתקיים בכל הנטייה של אותה המילה:

• אל תכתבו: ביית הרוס, חייץ מסתיר, דייג עם חכה. תנור בייתי, הולך הבייתה, אוכל זייתים.
• כתבו: בית הרוס, חיץ מסתיר, דיג עם חכה. תנור ביתי, הולך הביתה, אוכל זיתים.

אבל במילים אחרות שגזורות מאותו השורש נכתבות לפי כללי הכתיב המתאימים: האדם ביית את הכלב (בִּיֵּת); דייג עוסק בדיג ותופס דגים ברשת (דַּיָּג). צורת הרבים של המילה "בית" נכתבת, כמובן, "בתים".

יוצאים מן הכלל מילים שבאופן מובהק מביעות מספר זוגי. אותן יש לכתוב בשתי יו"דים: גרביים, נעליים, עיניים, שיניים.‏

מילים שנגמרות ב־-ayim, אבל אינן מילים זוגיות, נכתבות ביו"ד אחת: מים, שמים, מצרים, ירושלים:

• אל תכתבו: יציאת מצריים. ירושליים. שמיים כחולים. עלה השמיימה.
• כתבו: יציאת מצרים. ירושלים. שמים כחולים. עלה השמימה.

אבל: העברים והערבים הם עמים שמיים (שֵׁמִיִּים).

המספר 2 נכתב שתיים, שניים, והמספר 12 נכתב שתים עשרה, שנים עשר.

יו"ד עיצורית – מצוין, בנויה, אויב, הילדים

יש להכפיל יו"ד עיצורית באמצע ובסוף המילה כאשר אינה צמודה לאם קריאה – אות אהו"י שאינה עיצור.

לפיכך, במילה מסיים (מְסַיֵּם) יש להכפיל את היו"ד, משום שהיא עיצורית וסמ"ך ומ"ם הן לא אמות קריאה. לעומת זאת, במילה מסוים (מְסֻיָּם) אין להכפיל את היו"ד, משום שכאן האות וי"ו היא אם קריאה:

• אל תכתבו: מסויים, מדוייק, מצויין. אוייב, עויין. ירושלים הבנוייה.
• כתבו: מסוים, מדויק, מצוין. אויב, עוין. ירושלים הבנויה.

אין להכפיל את היו"ד אחרי מיליות:

• אל תכתבו: מסדר היישועים. הוריש ליילדיו.
• כתבו: מסדר הישועים. הוריש לילדיו.

מקרה, מנהל, רצפה, אכפת, גלגול

מקרה נפוץ של צליל i לפני שווא נח הוא שמות עם תחיליות: מקרה, מפקד אוכלוסין, מנהל שכונתי.‏ במילים אלה אין לכתוב י', אלא אם כן מדובר בשם מסוים ומקובל, כגון מינהל מקרקעי ישראל.

ישנן גם מילים ללא תחיליות עם צליל i לפני שווא נח: רצפה, סדרה, גזרה, פסגה.‏ כך נכתבת גם המילה אכפת (אִכְפַּת):

• אל תכתבו: נפל על הריצפה. סידרת טלוויזיה. גיזרת הצפון. אזרחים שאיכפת להם.
• כתבו: נפל על הרצפה. סדרת טלוויזיה. גזרת הצפון. אזרחים שאכפת להם.

לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, מילים בעלות שורשים מרובעים במשקל פִּלְפּוּל, כגון מִחְזוּר, אִגְרוּף, גִּלְגּוּל יש לכתוב בלא יו"ד, משום שהשווא בהן נח. עם זאת, בוויקימסע מקובל לכתוב יו"ד כאשר הדבר עוזר לקריאה נכונה, למשל "מיחזור נייר" ולא "מחזור נייר" – כדי לא להתבלבל עם המילה "מַחְזוֹר".

"י" ו"יי" בראש מילה

יש לכתוב יו"ד כפולה כאשר הצליל הוא yi (יִי):

• אל תכתבו: ישוב, יצור, ישום, יקור
• כתבו: יישוב, ייצור, יישום, ייקור

כמו כן, יש לכתוב יו"ד כפולה במילים במשקל הזה כאשר האות אחרי היו"ד גרונית והיו"ד מנוקד בצירי:

• אל תכתבו: יעור, יאוש, ירוט
• כתבו: ייעור, ייאוש, יירוט

במקרים אחרים יש לכתוב י"ד אחת:

• אל תכתבו: ייבול, יילודה, יישועה
• כתבו: יבול, ילודה, ישועה

לפי החלטת האקדמיה ללשון את המילים יְבוּא/יִבּוּא, יְצוּא/יִצּוּא אפשר לרשום בשני האופנים: יבוא/ייבוא, יצוא/ייצוא.

במקרה של ספק מומלץ לבדוק במילון.

"י" ו"יי" בסוף מילה

מילים עבריות שמסתיימות ב־-ay נכתבות תמיד בשתי יו"דים: בני הקטן ובנותיי הגדולות ניגשו אליי; כולם היו בניי; לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

יוצאות דופן המילים אולי, מתי, חי, שי ודי.‏ כמו כן, נכתבים ביו"ד אחת שמות פרטיים אחדים: סיני, חגי, איתי ועוד.

כמו כן, נכתבים בשתי יו"דים שמות לועזיים כגון סטיבן פריי, דניאל דיי לואיס, בריאן מיי.

מילים בסיומת ־אי (בעיקר מקצועות) נכתבות כך: גבאי, בנאי, חשמלאי.

צורת הנסמך ברבים נכתבת ביו"ד אחת:

• אל תכתבו: ילדיי הצל. על פניי המים. עיניי כל העולם.
• כתבו: ילדי הצל. על פני המים. עיני כל העולם.

במילים שבהן היו"ד היא חלק מצורת היסוד של המילה יש שתי יו"דים: במתקן נמדריכים ניסויי טילים; ערביי ישראל.

מילים כגון לגמרי, שלהי נכתבות ביו"ד אחת (ולא לגמריי, שלהיי).

אחרי מיליות

לעולם לא תיכתב יו"ד לציון תנועת i של המיליות ב־, כ־, ל־, מ־ ושל המילית הארמית ד־, אשר משמשת בביטויים אחדים:

• אל תכתבו: ליפני הספירה. נישמרו מיפגיעה ביכבודו. מיפני ש־. מישום ש־. מיכיוון ש־. כילאחר יד. לאחר מיכן. מיחוץ לבית. כל דיכפין. בין הייתר. העניק ליילדיו חינוך טוב.
• כתבו: לפני הספירה. נשמרו מפגיעה בכבודו. מפני ש־. משום ש־. מכיוון ש־. כלאחר יד. לאחר מכן. מחוץ לבית. כל דכפין. בין היתר. העניק לילדיו חינוך טוב.

המילים "דְּבָעֵי" ו"כִּדְבָעֵי" נכתבות ביו"ד אחת בלבד בסופן: דבעי, כדבעי.‏ צורות הכתיב דבעיי, כדיבעי, כידבעי וכיו"ב – שגויות.

בניין נפעל – להיכנס, כנראה, הינתקות

ברוב הפעלים בבניין נפעל יש לכתוב את האות יו"ד בתחיליות בשם הפועל, בזמן עתיד ובשם הפעולה. אין לכתוב את היו"ד בזמן עבר ובהווה (בינוני).‏ דוגמאות:

כתבו כך	ולא כך	הערה
להיכנס	להכנס	שם הפועל
ייפגש	יפגש	זמן עתיד
נראה, כנראה	ניראה, כניראה	זמן עבר והווה (בינוני)
בהישארותו	בהשארותו	"בכך שהוא נשאר"
בהיכנסה	בהכנסה	"כאשר היא נכנסה"
הינתקות	הנתקות	שם פעולה
ייתכן, תיתכן	יתכן, תתכן	"אפשר", "יכול להיות"‏

הפועל לֵהָנוֹת (לקבל הנאה) נכתב בכתיב חסר ניקוד כך: "ליהנות". גם הכתיב "להיהנות" תקין. "להנות" הוא כתיב חסר שאינו מומלץ לפי כללי האקדמיה בטקסט לא מנוקד, ואילו הכתיב "להינות" שגוי לחלוטין.‏

זיכרונות, עקרונות, פתרונות

יו"ד נכתבת במילים במשקל קִטָּלוֹן: זיכרון, ניסיון, כישלון. לפי הכללים, כאשר היו"ד נכתבת בצורת היסוד, היא נכתבת גם בצורות הנטויות, גם אם אחרי הצליל i מופיע שווא:

• אל תכתבו: הזכרונות של צ'רצ'יל. הוא הודה בכשלונו.‏
• כתבו: הזיכרונות של צ'רצ'יל. הוא הודה בכישלונו.

להבדיל ממילים במשקל קִטָּלוֹן, מילים במשקל קִטְלוֹן נכתבות בלא יו"ד, משום שיש בהן שווא נח. בגלל הדמיון בין המשקלים יש מספר מילים נפוצות שאנשים כתובים והוגים באופן שאינו תקני:‏

משקל קִטְלוֹן (קטלון)

• אל תכתבו: מדע בידיוני. דימיון מפותח. ייתרון יחסי. הפיתרון הסופי. שיוויון בין המעמדות.
• כתבו: מדע בדיוני. דמיון מפותח. יתרון יחסי. הפתרון הסופי. שוויון בין המעמדות.

משקל קִטָּלוֹן (קיטלון)

• אל תכתבו: גזרון המילה. חסרון בולט. כשרון מבוזבז. פצצת סרחון. פתיון במלכודת. רשיון נהיגה.
• כתבו: גיזרון המילה. חיסרון בולט. כישרון מבוזבז. פצצת סירחון. פיתיון במלכודת. רישיון נהיגה.

צורות היסוד של מילים כגון עיקרון, חילזון והיגיון נכתבות ביו"ד לפי אותו הכלל, אבל הצורות הגזורות מהן נכתבות בלא יו"ד: עקרונות, חלזונות, הגיוני. זאת משום שהאותיות הגרוניות ה"א, חי"ת ועי"ן גורמות לשינוי הניקוד מחיריק לסגול: עֶקְרוֹנוֹת, חֶלְזוֹנוֹת, הֶגְיוֹנִי.

• אל תכתבו: חילזונות הגינה. פיתרון היגיוני. חסר עיקרונות. חיסרון כיס. חיסרונות בולטים. היריונות לא רצויים.
• כתבו: חלזונות הגינה. פתרון הגיוני. חסר עקרונות. חסרון כיס. חסרונות בולטים. הריונות לא רצויים.

במילים במשקל קִטָּלוֹן שבהן האות השנייה של השורש גרונית מתקיים תשלום דגש והאות הראשונה מנוקדת בצירי, למשל: גֵּרָעוֹן, הֵרָיוֹן. אף־על־פי־כן, בכתיב חסר ניקוד צורת היסוד שלהן נכתבת ביו"ד, אבל צורת הנסמך והצורות הנטויות נכתבות בלא יו"ד:

• אל תכתבו: אישה בהריון. גרעון תקציבי.‏ היריונות קשים. היריון האישה.
• כתבו: אישה בהיריון. גירעון תקציבי. הריונות קשים. הריון האישה.

נבנית, נבנתה

בפעלים מגזרת ל"ה, כגון נבנה, נהנה, גילה‏ האות יו"ד נכתבת בסיומת בזמן הווה ובזמן עבר בגוף שני:

• אל תכתבו: בעיר נבנת שכונה חדשה. המדינה נהנת מצמיחה כלכלית. כשנגלת לי, התאהבתי בך.
• כתבו: בעיר נבנית שכונה חדשה. המדינה נהנית מצמיחה כלכלית. כשנגלית לי, התאהבתי בך.

היו"ד לא נכתבת בסיומת בזמן עבר בגוף שלישי:

• אל תכתבו: תל־אביב נבניתה בשנת תרס"ט.
• כתבו: תל־אביב נבנתה בשנת תרס"ט.

תיבה, דעה, שינה

שמות עצם בנקבה בני שתי הברות שבראשונה בהן יש צירי ייכתבו ביו"ד, אם תנועת הצירי מתקיימת בנטייה ולא משתנה לצליל אחר, למשל:

• משה בתיבה – תיבות דואר
• היריון ולידה – מספר ממוצע של לידות לאישה
• זיעה קרה – ניגב את זיעתו

אבל אין כותבים יו"ד, אם צליל הצירי משתנה, למשל:

• מאה – מאתיים (צירי משתנה לקמץ)
• העֵדָה האשכנזית – השד העֲדָתִי (צירי משתנה לחטף פתח)
• דעה צלולה – דעת הרוב (צירי משתנה לפתח; הכתיב "דיעה" – אינו תקני!)

יוצאת מן הכלל המילה שינה:

• שינה עֲרֵבָה – שנת ישרים (הצירי משתנה לשווא, אבל היו"ד נכתבת בצורת היסוד כדי להבדיל בין שינה ובין שנה)

אין כותבים יו"ד במילים שנגזרו מזכר:

• העד הוא איש כן וישר – העדה היא אישה כנה וישרה

יו"ד בשמות תואר

שם תואר שמסתיים ביו"ד ביחיד ייכתב בדרך כלל בשתי יו"דים ברבים:

• אל תכתבו: אופיינים. מזערים.
• כתבו: אופייניים. מזעריים.

מקרה יוצא דופן בולט הוא שמות תואר שמתארים השתייכות לאומית של בני־אדם, שבהם נכתבת יו"ד אחת או שתיים בהתאם להקשר: "סופרים אוקראינים" והן "סופרים אוקראיניים", אבל אין לכתוב "ספרים אוקראינים" וצריך לכתוב "ספרים אוקראיניים".‏

• כתבו: סופרים אוקראינים; סופרים אוקראיניים; אבל: ספרים אוקראיניים
• אל תכתבו: ספרים אוקראינים

מילים שנכתבות לא פעם בשגיאה

• המילה בינתיים תיכתב ביו"ד (לא: בנתיים). ביסוד המילה "בינתיים" נמצאת המילה "בין" ("בין לבין").
• איפוא לעומת איפה: איפוא פירושה "לכן", "אם כן"; איפה – תיאור מקום.
• אם לעומת עם: מילת התנאי תיכתב באל"ף - אם; עם בעי"ן פירושה "יחד".

תיקון אוטומטי וחצי אוטומטי של שיבושי לשון

בוויקימסע העברי פועלים כלים אחדים לאיתור שיבושי לשון ולתיקונם או למתן המלצה לתיקונם. כלים אלה הם:

• בוט ההחלפות - בוט זה משמש להאחדת הכתיב של מילים שלהן צורות כתיב שונות. לדוגמה: החלפת "פיסיקה" ל"פיזיקה" או "פרוייקט" ל"פרויקט". הבוט כולל יותר מ-900 החלפות.
• כפתור הבדיקה (צ'קטי): כולל שלל בדיקות, המתבצעות במדריך בעת עריכתו, בעקבות לחיצה על הכפתור "בדיקה". חלק מהבעיות (כולל אלה שמוגדרות לבוט ההחלפות) מתוקנות מיד, ועל אחרות יוצאת המלצה לתיקון אנושי.

קישורים חיצוניים

• אתר האקדמיה ללשון העברית
• אתר המטפל בנושאים שונים בשפה העברית
• כללים להתקנת כתבי יד בהוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית
• hspell - אתר המאפשר בדיקת איות בעברית
• Readability – בדיקה אוטומטית של קריאות מדריך